שולחן. תפירה.

שולחן זה נעשה תוך מחשבה על נקודות ההשקה שבין המלאכות השונות ובמיוחד בין מלאכת הנגרות והתפירה.
סבתי הייתה תופרת. היא חיה ונשמה בדים, גזרות, חוטים וכפתורים. הייתה בוחנת דוגמאות וכיווני סיבים, ממששת טקסטורות, מדמיינת שילובים וחיבורים ושואבת השראה מבורדה (מגאזין תפירה). היא הייתה הולכת לחנויות בדים, שולפת גלילים של חומר גלם, שעתיד להיות הבגד שנרקם לו בראשה. אחר-כך הייתה גוזרת, מחברת בסיכות, תופרת ופורמת, עושה מדידה "יבשה" ולבסוף, הייתה מתיישבת עם מכונת התפירה ומחברת הכל לכדי בגד.
אני כמוה, תופרת בעץ.